בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום (כב' השופטת א' שניידר) מיום 8.5.11
ב-ת"א 10030/07 להותיר על כנו פסק דין שניתן ביום 25.11.10, המאשר החלטה מיום 5.7.10, המורה למבקשים להימנע מביצוע עבודות בניה בנכס נשוא התביעה ולסלק ידם ממנו לא יאוחר מיום 15.8.10.
בבית משפט קמא התבררה תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש המשיב לסילוק ידם של המבקשים מנכס שבבעלותו (מבנה בן שתי קומות בשכונה בית חנינא). המשיב טען, כי המבקשים פלשו לנכס שלא כדין בשנת 2007 והם מתגוררים בו מאז. המבקשים טענו במסגרת בקשה לרשות להתגונן שהגישו, כי רכשו את הנכס מסוחר נדל"ן בשם עאמר מוסא שוויקי, שרכש אותו מגב' מייסון פואד אברהים, אשר רכשה אותו מהמשיב בשנת 2001 באמצעות ייפוי כוח נוטריוני.
ביום 9.3.08 ניתנה למבקשים רשות להגן (בתנאי שישלמו הוצאות שנפסקו לחובתם במסגרת החלטה המקבלת את בקשתם לבטל פסק דין שניתן נגדם לאחר שנמחקה בקשתם לרשות להגן). בית המשפט הוסיף וקבע, כי צו ארעי שניתן ביום 8.10.07 האוסר על המבקשים לשנות את פני הנכס ולבצע בו עבודות בניה ימשיך לעמוד בתוקף. לאחר מכן, בהחלטה מיום 27.5.09 ניתן פעם נוספת פסק דין נגד המבקשים המקבל את התביעה ומורה להם לסלק ידם מהנכס, בשל כך שלא הגישו תצהירי עדות ראשית. בהחלטה מיום 19.7.09 קיבל בית המשפט את בקשתם של המבקשים לבטל את פסק הדין לנוכח ריפוי הפגם והגשת התצהירים, בכפוף לתשלום הוצאות שקבע. בהמשך נקבעו מועדים לשמיעת הראיות (ראו החלטה מיום 15.10.09).
ביום 27.5.10 הגיש המשיב בקשה לסילוק ידם של המבקשים מן הנכס בשל כך שהם מבצעים בו עבודות שיפוץ ובניה, בניגוד לצו המניעה הזמני שניתן ביום 8.10.07. הבקשה נתמכה בתצהיר ובצילומים. המבקשים נדרשו להגיב לבקשה עד ליום 23.6.10, ומשלא עשו כן ניתנה ביום 5.7.10 החלטה, שהיא למעשה פסק דין, המורה להם להימנע מביצוע עבודות בניה בנכס ולסלק ידם ממנו לא יאוחר מיום 15.8.10. לבקשת המבקשים בוטלה ההחלטה מיום 5.7.10 לפנים משורת הדין בכפוף לכך שישלמו למשיב (התובע) הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום של 8,500 ש"ח, בתוספת מע"מ. צו המניעה הזמני, המורה למבקשים להימנע מבניה, נותר בתוקף. ביום 25.11.10, לאחר שהתברר כי המבקשים לא שילמו את שכר הטרחה בו חויבו ניתן נגדם פסק דין פעם נוספת המורה להם לסלק ידם מן הנכס.
המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק הדין וטענו, כי שכר הטרחה לא שולם בשל כך שביום 14.11.10 חל חג הקורבן, ואולם הם טענו כי גייסו את הסכום הנדרש והוא מופקד בידיו הנאמנות של בא כוחם. המשיב התנגד נחרצות לבקשה. המשיב טען, כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר ולא הובאה כל ראיה בדבר היות הסכום שנפסק מופקד בידי ב"כ המבקשים; ימי חג הקורבן החלו רק ביום 15.10.10 וניתן היה לבצע את תשלום ההוצאות לפני כן; וכי קיימת בתיק חוות דעת של מומחית מטעם בית המשפט, סימה אנקונה, כי ההסכם שעליו סומכים המבקשים את הגנתם הוא מזויף. המשיב הוסיף וטען, כי "
אין לנו כל ספק, שהתנהלותם של המבקשים היא
מודעת, כפי שציינו גם בעבר. המבקשים ממשיכים בניסיונם 'לדחות את הקץ', ההליך נמשך ונמשך, המשיב אדם קשיש וחולה, נמצא מחוץ לביתו והמבקשים - בעזות מצח שלא יודעת גבול - ממשיכים להחזיק בבית, לגור בו ולנהוג בו מנהג בעלים ואף לבצע בו עבודות, לאחר שפלשו אליו והם שוהים בו ללא כל זכות שבדין ועל בסיס מסמכים שזויפו. פעם אחר פעם עלה בידי המבקשים לדחות את הדיון ולבטל החלטות שניתנו, ובתוך כך השיגו המבקשים גם את מבוקשם העיקרי - דחיית הקץ עד לאין קץ. כעת עסקינן בניסיון נוסף שנעשה באותה דרך, באופן מכוון ואף מתוכנן מראש". המבקשים נדרשו להשיב עד ליום 30.1.11. בהעדר תשובה ניתנה ביום 10.2.11 החלטה המותירה את פסק הדין מיום 25.11.10 על כנו. המבקשים ביקשו לבטל את ההחלטה וטענו, כי שיגרו את תשובתם עוד ביום 20.1.11. ביום 23.3.11 החליט בית המשפט, שוב לפנים משורת הדין, לבטל את פסק הדין בכפוף לתשלום ההוצאות הנ"ל בסכום של 8,500 ש"ח עד ליום 3.4.11. בית המשפט הוסיף, כי אם המבקשים לא ימלאו אחר ההחלטה פסק הדין ייוותר על כנו "
ולא תתקבלנה כל בקשות נוספות לביטולו".
ביום 6.4.11, לאחר שהמשיב הודיע כי תשלום ההוצאות לא בוצע, החליט בית המשפט להותיר את פסק הדין על כנו וקבע, כי "
לא תתקבל כל בקשה נוספת לביטולו". למרות זאת, ביקשו המבקשים את ביטול ההחלטה וטענו כי טרם נדונה בקשה שהגישו להארכת המועד לביצוע התשלום עד ליום 25.4.11, שאז צפוי להשתחרר הסכום המופקד בחשבון הפקדונות של בא כוחם. ביום 8.5.11, לאחר שהמשיב נדרש להגיב לבקשה, שגם הפעם לא צורף תצהיר לתמיכה בה, החליט בית המשפט לדחות את הבקשה ולהותיר את פסק הדין על כנו.
לפני בקשה לרשות לערער על ההחלטה הנ"ל מיום 8.5.11, במסגרתה מלין ב"כ המבקשים על החלטת בית המשפט וטוען כי יש בה כדי לקפח את זכותו להתגונן נגד התביעה לסילוק יד ולהוכיח את זכויותיו בנכס.
המשיב מתנגד נחרצות לבקשה לרשות ערעור ומטעים, כי המבקשים הגדישו את הסאה וכי אין כל מקום להתחשב בהם פעם נוספת ולמחול על מחדליהם החוזרים ונשנים. למבקשים ניתנה הזדמנות להשיב לתשובה (ראה החלטה מיום 5.7.11), אך הם לא עשו כן.
דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.
התנהלותם של המבקשים בבית משפט קמא מאופיינת במחדלים דיוניים חוזרים ונשנים המעידים על זלזול בהליך השיפוטי ועל נסיונות חוזרים להתיש את הצד שכנגד ו"למשוך" זמן. כך, במהלך חיי התיק, ניתנו נגד המבקשים לא פחות מארבעה פסקי דין לאחר שלא קיימו את החלטות בית המשפט: ביום 2.1.08, לאחר שלא השיבו על בקשת המשיב למחיקת הבקשה לרשות להתגונן; ביום 27.5.09, לאחר שלא הגישו תצהירי עדות ראשית; ביום 5.7.10, לאחר שלא השיבו לבקשה שהגיש המשיב למתן פסק דין על יסוד הפרתו של צו המניעה הזמני; וביום 25.11.10, לאחר שלא שילמו את שכר הטרחה שחוייבו בו כתנאי לביטול פסק דין מיום 5.7.10. שלושת פסקי הדין הראשונים בוטלו לבקשת המבקשים, לפנים משורת הדין, וחרף מידת ההתחשבות המפליגה שנקט בית משפט קמא כלפיהם לא עמדו המבקשים בתנאי בדבר תשלום שכר טרחה שנקבע כאמור. בית המשפט נענה אפילו לבקשה לביטול פסק הדין הרביעי, ובהחלטה מיום 23.3.11 איפשר תשלום ההוצאות באיחור, ואולם המבקשים לא ניצלו את ההזדמנות הנוספת שניתנה להם ובית המשפט חזר ואישר את פסק הדין מיום 25.11.10 (ראו ההחלטות מיום 6.4.11 ומיום 8.5.11).
דומה, כי לא ניתן לתאר התנהלות כה פגומה של בעל דין הפוגעת בתקינות ההליך השיפוטי ובזכויות הצד שכנגד.
כפי שנאמר ב-ע"א 3725/04
דיבה נ' עדווין, מיום 31.8.06, "
הכול חייבים בכיבוד זמנו של בית-המשפט, אך מי שכבר בזבז זמן לריק וניתן נגדו פסק-דין בהעדר, חייב בכך על אחת כמה וכמה... אכן, סדרי הדין אינם מיטת סדום אך אין הם הפקר" (מפי כב' השופטת נאור). ובמקום אחר: "
כידוע, הפרוצדורה אומנם 'אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין' (ע"א 189/66 ששון נ' "קדמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, פ"ד כ(3) 477, 479 (1966)) אך נקבע כי 'גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום' (ע"א 103/71 נורדיה נ' בכר, פ"ד כו(1) 320, 325 (1972)). יש גם לזכור כי 'הזמן השיפוטי משאב מוגבל הוא והוא שייך לא רק לכל אחד ואחד מבעלי-הדין אלא גם לציבור בכללותו' (ע"א 3725/04 דיבה נ' עדווין, פסקה 22 (טרם פורסם, 31.8.2006))" (ע"א 1612/11
עזבון המנוחה ברנהולף נ' אוחנה, מיום 8.5.11, מפי כב' השופטת נאור). בענייננו, המבקשים חזרו ובזבזו את זמנו של בית משפט קמא, כאמור, הרבה מעבר לסביר, ומנעו מן המשיב לקיים הליך תקין לבירור תביעתו, והגיעה העת לשים להתנהלות זו קץ. יפה לענייננו מובאה נוספת מדברי בית המשפט העליון: "
אמת, מהות היא עיקר, אך גם להפרות דיוניות הכרח להציב גבולות, ובמקרה דנא דומה כי גדשה הסאה. נזדמן לי לומר בעבר ש'ברי כי החלטות בית המשפט אינן תכנית כבקשתך ואינן המלצה. הן עומדות לקיום..." (ע"א 9598/07
פלצר נ'
ROZENBLUM DIAMONDS LTD מיום 4.2.10, מפי כב' השופט רובינשטיין; וראו גם: ע"א 10152/07
פדידה נ' רפאלי, מיום 15.12.10, שהוזכר על ידי ב"כ המשיב).
על יסוד כל האמור לעיל, אני מחליטה לדחות את הבקשה לרשות ערעור.
המבקשים ישאו בשכר טרחת המשיב בסכום של 15,000 ש"ח. הפקדון שהפקידו המבקשים יועבר לב"כ המשיב על חשבון חוב שכר הטרחה.
ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"א, 21 יולי 2011, בהעדר הצדדים.
המזכירות תישלח העתקים לבאי כוח הצדדים.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
הורד קובץ
לרכישה
הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
| הודעה |
Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|